רוני נאק

אתם מכירים אותם. אם זה מהמעליות אולי מהצוללות – אבל אתם בטח פחות מכירים את העובדה שהם יצרנים של רכיבים רבים בתעשיית הרכב, מגלי ארכובה וגלי זיזים ועד מערכות מתלים, היגוי סרנים ומה לא.

ובכן אנשי טיסנקורפ – כך לפי הודעתם – איך הם יוכלו להדגים את התכונות הייחודיות של הפלדה המיוחדת שלהם. פלדה שלא נשברת, UNBREAKABLE כפי שכתבו, אבל גם גמישה מאד וקפיצית. איך הם יוכלו לאתגר את עצמם וליצור אופניים ששלדתם יתרגמו כל וואט מהרגלים המעודנות שלכם לביצועים ולחווית רכיבה אקסטרה.

אז האתגר הזה נזרק לרגלי מהנדסי החברה – כשזכור לעבוד בפלדה זה מה שהם הכי אוהבים בעולם – והם הפיקו שלדת פלדה שבעין נראית כמו שלדת קרבון והיא מהפכנית כמו שהיא מגניבה. לצד כל הטקסט הדקורטיבי המילה שחוזרת הכי הרבה פעמים היא UNBREAKABLE – והעמידות של השלדה נבחנה בתקן ISO שאכן מוודא את אי שבירותה הנצחי בזכות חוזק היכן שצריך וגמישות היכן שצריך אותה עוד יותר.

השלדה עשויה משני חצאים המולחמים יחדיו בטכנולוגיית לייזר. לייזר המשתמשים בו לרוב בתעשיית ההייטק. טיסנקורפ טוענת שהשלדה שוקלת כמו שלדת אלומיניום מקבילה ועם עיצוב וגימור שמתחרה בשלדות הקרבון הסקסיות ביותר.

האופניים אמורים להיחשף בסתיו 2019 – שזה עוד מעט. אז גם נקבל את המפרט המלא של האיבזור והמשקלים. טיסנקופ זמינים בינתיים רק בשלדת כביש – אולי בהמשך גם הרים. "הרם פריסקופ!"

רוני נאק

אופני הרים חשמליים עושים מהפכה בסצינה. במידה רבה הם דוחקים הצידה את אופני האנדורו והשבילים הרגילים ומשאירים את הזירה פנויה לאופני המרתון שעליהם – רחמונס – הרוכב אשכרה מעוניינים לדווש ולהתאמץ.

ובכן פיג'ו הציגה אופני הרים חשמליים באופן הראוי ביותר – הרשמה לאליפות העולם באנדורו – לחשמליים – והצליחה לסיים בעשירייה הראשונה בסבב שהתקיים בברצלונה. האופניים נקראים PEUGEOT eM01 FS PowerTube – ולפי ההודעה של היצרנית הם מפיתוח עצמי של פיג'ו.

על ההנעה מופקד מנוע של בוש – פרפורמנס CX עם 75 ניוטון מטר ו-250 וואט. הסוללה נמצאת בתוך שלדת אלומיניום – להלן ה-TUBE – והיא בנפח של 625 Wh. לפי פיג'ו אפשר להגיע לטווח של עד 140 קילומטרים. המשקל עומד על 23 קילוגרמים.

המתלים מגיעים מ-רוקשוקס עם מהלך של 160 מ"מ בכל צד, הגלגלים בקוטר 29 אינץ בהיצע יהיו כנראה רמות מ-XT ועד ד'אור עם תחילת השיווק באירופה צפויה ל-2020. הדגם הנוכחי -eMo2 – עם גלגלי 27.5 משווק באירופה במחיר המתיל מ-3200 אירו ועד 5200 אירו. כנראה שדגם האנדורו eM01 יהיה יקר יותר.

רוני נאק

רק לפני כמה ימים אני עוצר לנוח במקום הקבוע שלי ביער בן שמן. חתיכת סינגל זעיר ומקסים המחבר בדרך יצירתית ו-וורטיקאלית את השבילים המסומנים. אז בעודי מנשנש חטיף אנרגיה אני שומע מאחוריי קולות התנשפות כבדים – כמה הופתעתי כשהסתובבתי וראיתי רוכב על אופני הרים חשמליים, עם פנים אדומות וסמוקות, וריד בולט במצח ומקלל בעסיסיות של שודד ים. לא הייתי צריך לחשוב הרבה מה קרה לאותו בחור. המנוע הפסיק לעבוד. והוא סבל – מאד.

לומר לכם שבאיזה מקום לא הייתה לי קצת שמחה לאיד. וואלק הייתה. כי במתח שבין הרוכבים האנטומיים לאלה החשמליים יש מתח. העיקר שכולם בשטח ונהנים. אבל חשתי בעיקר הרבה רחמים כלפי רוכב שהאופניים אכזבו אותו. וסימני שאלה – כי הרי אופני הרים חשמליים ללא מנוע תמיד ירגישו יותר כבדים מהמשקל האמיתי שלהם.

בעולם אופני ההרים החשמליים יש שלושה שחקנים מרכזיים: ברוז, שימאנו ו-בוש. עם האחרון יש לי הכי הרבה ניסיון, קילומטרים וגם ביקורת. אלא שעתה הגיע לשוק בישראל דור המנועים החדש של בוש – ונראה שהוא מטפל במרבית הרג'קטים שהיו לי בשעתו.

ראשית הגודל והמשקל. קטן יותר – הרבה יותר – ועם פרופיל ומבנה אשר מאפשרים אינטגרציה הרבה יותר נכונה לתוך שלדה של אופני הרים. אתם תקבלו מרווח גחון טוב יותר ופחות סרחי עודף בחזית ופשרות בתכנון השלדה. בנוסף יש צלעות קירור בחזית שזה תמיד דבר טוב לפיזור החום ולהגנה. המשקל ירד מ-4 ק"ג ל-2.9 ק"ג – דיאטה רצינית.

מה שאי אפשר לראות בעין זה את אחוזי הסיוע לרוכב. בכל אחד מארבעת מצבי הפעולה של המנוע תקבלו יותר כוח. מצב TURBO יהיה 340% במקום 300, מצב EMTB יהיה בין 140 ל-340 במקום 120 ל-300 אחוזי סיוע, במצב TOUR תקבלו 140% סיוע במקום 120 ובמצב ECO 60 במקום 50% סיוע.

כמות המומנט לא שונה ועדיין עומדת על 75 ניוטון/מטר כאשר במצבי TOUR ו-ECO תקבלו 50 ו-40 ניוטונים בהתאמה. עוד דבר שנסתר מהעין זה המשקל של המנוע אשר ירד מ-4.0 ק"ג ל-2.9 ק"ג (כל הנ"ל נתוני היצרן). המפרט הטכני של האופניים ששנוררתי מיד אחרי הדמו-דיי הנהדר של bike.co.il כלל את יחידת השליטה המינימאליסטית (פיוריאון) וסוללה של 625Wh שנחה לה בעריסה בתוך הדאון-טיוב של אופני KTM עם מהלך של 160 מ"מ ומבציר 2020.

אז מצוייד בטעינה מלאה – שלקחה מעט יותר זמן בגלל המצבר הענק – וציפייה לראות מה פשר הבוש החדש – יצאנו למקום ישן/חדש שעתה אפשר לחזור ולרכב בו מפאת מזג האוויר החורפי – תמנע.

המסלול הוא קלאסי לאופני הרים חשמליים עם כ-600 מטרים של טיפוס כמעט רצוף משער הפארק ולופ של 35 קילומטרים. כבר רכבתי כאן פעמיים על אופניים אנטומיים והייתי סקרן לראות לא רק איך המנוע החדש יעבוד אלא גם מה יהיה מצב הצבירה שלי בסיום ההקפה.

חשוב לציין כי יחד עמי היו עוד שני רוכבים מחושמלים: אחת על מרידה ואחד על קניבו.

טוב, כמו שכבר מי שחווה אופני הרים חשמליים יודע – אין עליות. נכון, זה תלוי בכם כמה רוצים להתאמץ. אבל….כשבלחיצה אחת הזיעה פשוט מפסיקה והדופק יורד – אז הפיתוי גדול מאד.

ולגבי המנוע החדש. ובכן. ראשית הרעש. או נכון יותר היעדרו. ה-BOSCH החדש שקט הרבה יותר מקודמו. אין זמזום או שריקה של גלגלי שניים – יש צליל עמום של מנוע עובד. רעש שאני בעיקר שמעתי ושותפיי לרכיבה לא. המנוע הזה בוודאי ששקט יותר גם מהשימאנו שאת זמזומו אני מכיר היטב ואילו את המנוע של הקניבו לא שמעתי ממושבי במרומי ה-160 מילימטרים של ה-ק.ט.מ הקרביים.

עוד נקודת ביקורת שטופלה היא מהירות התגובה. עתה המנוע עירני יותר ומגיב יותר מהר ועוצמתיות לדיווש. אם בעבר הייתה מעט השהייה – היא עתה מאד מצומצמת וזה בהחלט שבא לידי ביטוי בקטעי רכיבה טכניים כשצריך פרץ כוח מיידי מאפס דיווש. בהקשר הזה אהבתי גם את הצליל המלאכותי של פריילוף שיש עתה. יותר בעל ערך פסיכולוגי מכל דבר אחר אבל לזקן כמוני זה חיוני.

לגבי צריכת החשמל גם זו הייתה טובה. אחרי שהתגברתי על הקמצנות ויצאתי ממצב ECO – שאשכרה גרם לי לשרוף קלוריה – מצאתי את המנוחה במצב TOUR. הקווים ירדו לאיטם במד הטעינה של המצבר ואפילו היה חוסר הלימה בין מחשב דרך פסימי לבין חיווי המצבר. כך שרוב הזמן הייתי במצב הזה. אם הייתי עובר ל-EMTB – כאן נותנים למוח של ניהול המנוע להחליט עבורכם על פי רמת העומס. בתכלס זה יהיה עוד יותר חסכוני וחכם לרכוב במצב הזה רוב הזמן. עם TURBO – חגיגה אמיתית ותמיד יש יותר כוח ממה שצריך. המחיר? סוללה שתתייבש במהירות.

הפלטפורמה של KTM עליה רכבנו אגרסיבית מאד – תכלס 25 ק"ג של אופני אנדורו חשמליים עם גלגל 29 בחזית, 27.5 + שמנמן מאחור ועם אטטיוד דורסני. במורדות הארוכים הם חצו את רף ה-25 קמ"ש בקלות רבה והמשיכו הלאה לתוך האיזורים – רחמונס! – שללא סיוע חשמלי. אם בעבר היה מורגש "קיר" ווירטואלי כשהמנוע היה חותך ב-25. עכשיו החיתוך פחות חד. עדיין מורגש אולם לא כזה מפריע.

ובסוף הלופ? אחרי 35 ק"מ הבחור הנחמד על הקניבו כבר היה עם חיווי אדום בסוללה (הבחור מהיר לאללה, שוקל יותר ממני ולקניבו הרבה קילומטרים קשים בדרום), זו של השימאנו הראתה שני קווים מתוך חמישה (מצבר של 500wh להזכירכם) ואילו החיווי של המערכת של BOSCH הראה שיש לי עוד 42 קילומטרים במצב TOUR – וארבעה מתוך חמישה קווים – מה שתכלס היה מאפשר לי לצאת לעוד לופ. אם לא היינו רעבים וצמאים לבירה. אז בירה.

תודה ענקית ל-KTM על הסיוע ועל המפלסת המרשימה.

רוני נאק

הגישה לאופני הרים חשמליים היא די מקוטבת. יש שגרירים – אפילו מיסיונרים – שמפיצים את הבשורה (עם או בלי התמיכה של בעלי עניין מאחריהם), ומולם יש את הרוכבים הרגילים – האנטומיים שמעקמים אפם. אישית אני לא בעד או נגד אף אחד מאלו – ומבחינתי כל עוד הרוכבים נמצאים בשטח ונהנים – המטרה הושגה. מה שכן שנוי במחלוקת היא עד כמה רכיבה על אופני הרים חשמליים היא באמת מאמץ פיזי? על השאלה הזו עונה מחקר של ד"ר קוגר הול מאוניברסיטת בריגהם יאנג שבמדינת יוטה – ארה"ב.

ובכן המחקר בחן את התגובה הפזיולוגית לאימון על אופני הרים חשמליים – ובאופן ממוקד יותר האם הגוף מגיב באופן דומה לרכיבה על חשמליים מול רכיבה על אופני דוושות רגילים. שאלה נוספת נוגעת לתפיסות ולדעות של רוכבי הרים מנוספים ביחס לאופני הרים חשמליים – לפני ואחרי הרכיבה עליהם.

אופן הבדיקה נעשה על ידי רכיבה על אופני הרים חשמליים תוך כדי ניטור נתוני הגוף ומילוי שאלונים לפני ואחרי הרכיבה. ולתוצאות:

דופק הלב הממוצע בעת רכיבה על EMTB עמד על 94% מממוצע הדופק של רכיבה על אופני הרים רגילים. מכן שעל פי תוצאות המחקר הזה הרכיבה על אופני הרים חשמליים השיגה את מרבית התוצאות הפיזיולוגיות מהמאמץ ואפילו עברו את הסף הביומטרי לכשר של לב/ריאה. בשורה התחתונה רכיבה על אופני הרים חשמליים תועיל לכם גם כאימון. ואם אתם סקפטיים אינכם לבד – גם הרוכבים שהשתתפו במחקר כתבו בשאלונים שלהם שהמאמץ הפיזי ברכיבה על אופני הרים חשמליים נתפס כקל עד קל מאד.

למחקר המלא – להורדת המחקר המלא

רוני נאק

כל מי שחי ומכיר הארלי דיווידסון יודע שהאופנועים שלהם זה רק חלק מהסיפור – אפילו חלק קטן. כי יותר מהדו"ג עצמו יש עולם תוכן עצום של אביזרים, בגדים, ואפשרויות להתאמה אישית שלפי מאזן החברה אחראי לבדו ליצירה של כמחצית מהמאזן השנתי.

אגב, לכל ההארליסטים הקשוחים, עוטי העור והזיפים – התוצאות הפיננסיות של החברה לא להיט. והמניה שלה – HOG עד כמה שזה מפתיע – יורדת בעקביות משנת 2014 כשהיתה אמורה להירכש על ידי קוואסקי.

כך או אחרת – יש להארלי כוונות להתרחב לתחומים חדשים עבורה והיא עושה זאת עם אופני חשמליים. בינתיים רק אבי טיפוס, ועוד לא ידוע מפרט סופי, חבילות איבזור, מחירים או כלל אם יגיעו ליצור. אבל לאופניים יש את המראה של שלדות הארלי קשיחות הזנב המסורתיות.

לא מדובר באופני הרים – כמו של דוקאטי או פיג'ו – אלא דווקא על אופניים עירוניים, מעוצבים למראה ברוח המותג. מה שמעט מקלקל את ה-COOL זו העובדה שהרוכבים יהיו צריכים לדווש כדי ליהנות מסיוע חשמלי. אבל זה התקן, והחוק. אלא החיים.

כמקובל באופנועי הארלי גם האופניים מונעים בעזרת רצועה ולא שרשרת. יש פיצ'ר נחמד של יחידות תאורה המשולבות בצנרת השלדה – כמו גם המצבר. בהיעדר קסטת הילוכים רגילה הציגו האופניים נאבה אחורית עם יחסי העברה פנימיים.

רוני נאק

את הקיץ האחרון העברתי בסינגלים כשעל ראשי קסדת פרימיום ממותג אירופאי נחשב – ויקר. אחלה קסדה. עשויה היטב, יושבת בול, נסגרת בקליק והרצועה לא גורמת לסנטר המיוזע שלי לפרוח. אבל…היא מזה חמה! יכול להיות שהיא תהיה פיקס לבריזה במורזין אבל ב-85% לחות של בנשמן ועם ספוגים ענקיים על המצח – הליטרים של הזיעה שסחטתי ממנה מתחרים רק בהכנה למכת חום שמלטפת את המצח.

זה היה משב רוח רענן כשקיבלתי מלירן – אחראי הקסדות בפאנקייר הישראלית – הודעה על ליין קסדות השטח החדש שלהם. קסדות שהוא עצמו היה מעורב בפיתוח שלהן, בין השאר מתוך ניסיונו כרוכב ארצישראלי מיוזע – כמונו.

ובכן ERIS היא קסדת אול מאונטיין בעיצוב מודרני עם מצחייה מתכווננת, מבנה מורחב המכסה גם על חלקה האחורי של הגולגולת אבל ובעיקר פתחי אוורור גדולים ומשקל עצמי של 260 גרם בלבד (למידה M).

מבנה הקסדה עשוי מאיחוד של שלושת שכבות הקסדה – מהשכבה הפנימית הרכה שנועדה לספוג אנרגיה ושתי שכבות חיצוניות (שחורה ואדומה) שנועדו למנוע חדירת עצמים חדים ולהגן מכאנית על הראש.

רצועה שחורה משולבת לתוך מבנה הקסדה באופן שמשאיר מקום לזרועות של משקפי שמש וסגר פלסטיק פשוט מהדק הכל. לסנטר יש כרית ספוג מעובה שניתן להסיר לכביסה וניקוי.

מאחור יש "ברז" המכוון בסדרת קליקים את רמת ההידוק סביב הראש וזה – יחד עם ריפוד ספוג מינימאלי מאפשר ללבוש מתחת בנדנה או באפ בנוחות. או לחילופין כמוני ליהנות מהבריזה בין מעט השערות שעוד נותרו על הפדחת.

אהבתי את השימוש בבורגי אלן לחיזוק המצחיה – יש לכם הרי מפתחות מתאימים בסט כלים שבשלוקר וגם אהבתי את המדרגות ופתחי האווירור שמול המצח אשר יוצרים מעברי אוויר מעל למסגרת המשקפיים.

המחיר: 299 שקלים בלבד.

אני בינתיים אחרי שתי רכיבות עם ERIS ואני חייב להודות שאני מאד נהנה ממנה. המשקל הקל, המידות הקומפקטיות, האפשרות הקלה להרים או להוריד את המצחיה הפכו אותה מהר מאד לפייבוריטית אצלי. והיי. היא גם נראית לא רע בכלל.

האיכות הכללית טובה – אבל הייתי רוצה לראות אבזמים וסגרים מעט יותר מוצקים ממה שיש כרגע. לירן מפאנקייר מבטיח לי שהמשוב כבר עבר ליצרן וכי הסדרות הבאות ייהנו מאותם חיזוקים.

אז בשורה התחתונה? מתמודד מקומי ראוי מול המותגים הבינלאומיים האופנתיים שנותן תמורה מעולה לכסף ועדיין שומר היטב על האבטיח.

רוני נאק
אפשר לנשום – בינתיים זה רק קונספט לאופני הרים חשמליים שימהה הציגה בתערוכת טוקיו בחודש לצד האופנועים והקטנועים שלה. הרבה מידע לא שחררה יצרנית האופנועים מיפן רק שמדובר בכלי שתוכנן בהשראת אופנועי המוטוקרוס של החברה – מכאן השם YZ.

מעט המידע שהיה מספר על מצבר 500Wh המשולב בשלדה דור חדש של מנוע ימהה עם 250 וואט ו-80 ניוטון מטר. אבל אולי הפריט המעניין ביותר הוא המזלג ההפוך – והמסתורי למראה שבחזית (אולי של WP או X פיוז'ן). בתצורה שמאד מקובלת במוטוקרוס ועם ציפוי שחור – ולא קאשימה – על הרגליים.

עוד אפשר לראות טופ-טיוב מפוצל שדרכו מציץ בולם DPX2 של FOX – המתלה האחורי הוא 4 חיבורים מוכר למדי. אין נתוני גיאומטריה או מהלכי מתלה לשלדת האלומיניום. עוד אפשר לראות, דרופר של פוקס, מעביר אחורי EX1 SRAM, מעצורי דיסק צפים עם קליפרים 4 פיסטונים מקסימים של HOPE. צמיגי 27.5+ של מאקסיס משלימים חבילה נאה למדי.

כאמור מדובר בקונספט בלבד בשלב הזה – אבל כזו שמראה את הרצינות של ימהה להתרחב גם לתחום אופני ההרים שעד עתה היא רק סיפקה לו את יחידות ההנעה החשמליות. יהיה מעניין.

רוני נאק

זה לא סוד שהחורף לרוכבי האופניים הוא "עונת המדבר". רבים נוהרים למסלולים המוכרים, והכיפיים של דרך הסוכר והמקבילה שלה וואדי קלט – שהוא גם נחל פרת. אלא שהפעם רצינו לגוון. לנסוע מעט יותר ולצמצם את הלוגיסטיקה של המקפיצן המקומי וכן – גם להימנע מהתנועה הרבה של רוכבים שעשויה להיות שם כששילוש השבילים הקדוש של בן שמן מוצף ובוצי. אז נסענו למקום שאליו לא הגיעו ענני הסערה, למסלול הרכיבה שיש סיכוי יותר מסביר שהוא סינגל האופניים הנמוך ביותר בעולם (לפחות זה) ולמקום שבו חיכו לנו 24 מעלות חמימות כשברוב הארץ כולכם חיבקתם ראדיאטורים – אפילו באילת היה מעט יותר קר באותו יום. בקיצור – הצליח לנו.

כדי להגיע לנקודת ההתחלה שימו בוויז – "נאות הכיכר" או "עין תמר" זה ממש באותו המקום. בגדול צריך לנסוע לעבר כביש 90 – אם מדימונה, ערד או מורד אחר – ואז לפנות מזרחה לעבר הישובים הנ"ל על כביש 2499. בקצה הכביש תגיעו לשער חשמלי – צריך להתקשר לאחד המארחים כדי לפתוח אותו או להמתין למישהו שיעבור כדי להשתחל פנימה. בכל מקרה זה עניין של דקות ספורות. עברו את המחסום ואחרי כ-200 מטרים תראו את סימון השבילים האדום של נחל אמציהו – היוצא מתוך פארק נאה שעדיין בבניה. כאן בדיוק אתם חונים.

המסלול עצמו הוא מעגלים באורך של כ-27 קילומטרים ומתחלק בחציו עליה ארוכה אך מתונה וחציו מורד מתון ומגניב ביותר. בחרנו לעשות את הטיפוס דווקא בערוצים הרחבים ולרדת את הסינגל הצר – שכן סינגל במורד זה תמיד דבר נחמד. כפי שאמרתי מתחילים בעליה. קשה לראות את זה בעין, בגלל שהיא מתונה, אבל מרגישים היטב ברגליים את השיפוע ועוד יותר את הזיפזיף שלא נותן לנוח אפילו לחצי שניה. אם תורידו את הלחץ מהדוושה, האופניים מיד יעצרו. באותו בוקר קריר גם התברכנו ברוח חזית קלה – שרק הקשתה עלינו עוד קצת. אבל למי איכפת? הנוף שסביב מרתק, ירחי לגמרי, ולא דומה לשום דבר אחר שרוכבים דרכו – תחשבו נחל פרצים+סדום אבל הרבה יותר מרשים ורחב. מדי פעם אפשר לעצור ולחקור ארובה מזדמנת שנוצרת ממים שהתחתרו בקרקע הרכה.

לאחר כ-7.0 קילומטרים נגיע למפגש עם נחל אביה. נעבור מסימון שבילים אדום, לסימון שבילים שחור (יש שילוט בשטח – ולא צריך להיות אלוף עולם בניווט כדי להתמצא). אגב, אם תמשיכו בערוץ של נחל אמציהו הוא יביא אתכם לחממות של מושב עידן ולעין חצבה. בכל מקרה, אנו לקחנו ימינה בערוץ היפיפה של נחל אביה – הרוח עתה עזרה לנו מעט במעלה המתון. 5 קילומטרים נוספים ואנו נפגשים עם כביש 90. כאן צריך לשים לב!

לא חוצים את הכביש! אלא פונים צפונה (ימינה אם אתם עם הגב לנחל והפנים לכביש) ומזהים שביל רחב שמתחת לקו מתח. חוצים את ערוץ הנחל ומטפסים לעבר עמודי החשמל ורוכבים על שביל שמעל ומקביל לכביש 90 – לאחר כ-600 מטרים תראו מימין את הכניסה לסינגל "חריץ בחוואר" יש פה ושם שלטי "טיפה" של מסלול אופניים – אולם הסימון אינו עקבי ואנו רכבו על בסיס קוליסים של רוכבים שעברו במקום לפנינו. מכאן מתחילה ירידה רצופה של כ-14 קילומטרים. אין סינגל ברור, רק ערוץ של נחל שהולך ונהיה צר יותר ועמוק יותר. הירידה ואופי הקרקע מאפשרים רכיבה בקצב מהיר – ובתכלס – ככל שתרכבו מהר יותר – כך החריץ הזה יהיה כיפי יותר. 

אין לאורך התוואי שרכבנו סכנות מיוחדות – רק לפקוח עיניים רחוק לפנים, לבחור קו בזהירות, ומדי פעם לעלות מהערוץ במקומות שבהן הקירות התמוטטו, או ששיחי מדבר מצאו בו את מנוחתם. ככל שהעליה הייתה יפה-אך-מייגעת, המורד הוא כיף שלא נגמר. פניה רודפת פניה, האחיזה גבולית לשני הגלגלים, וצריך לבחור קו בקצב מהיר ולתקוף מצבורי אבנים ומדרגות קטנות. פינוק אמיתי.

הסינגל המופלא מסתיים עם מפגש הכביש 2499. בו נפנה ימינה – לעבר הישובים כשבדרך מצאנו מנוחה וסיכום בעין פלוטית הקטן והמקסים. את המעיין מצאנו נקי, צלול עם מים חמימים ומלא דגים רעבתניים. כיף אמיתי.

החריץ בחוואר היה מסלול מושלם ליום חורפי. בזמן שישראל ברובה מכוסה ענני גשם והרחובות מוצפים – בדרום ים המלח השמש זורחת בחמימות. ועוד דבר. במקום הנמוך בעולם מצאנו אבנים מהמקום הגבוה בעולם – מפסגת הר האוורסט. סמל לידידות בין ישראל לנפאל שגם קבלה אבנים מנאות הככר.

נ.ב. יש "עוד חריץ בחוואר" אותו נחקור בהקדם!

רוני נאק

ניחשתם נכון. ועכשיו גם למותג JEEP יש אופני הרים חשמליים. אחרי דוקאטי, הוסקוורנה, פיג'ו, ימהה ואחרים מעולם כלי הרכב הממונעים – גם JEEP (שבעבר מכרה את זכויות השימוש בשם שלה על אופני מדבקה זולים) מבליחה עם אופני הרים חשמליים חדשים.

• רכיבה ראשונה על מנועי BOSCH 2020

והם לא רק חדשים אלא גם מאד חזקים. מספיק חזקים כדי שלא לעמוד בתקן. מדובר במנוע BAFANG עם תפוקה של 750 וואט (התקן מגביל ל-250 וואט כזכור) אשר מפיק 16 קג"מ פסיכיים למדי. שזה כמו מנוע בנזין 1.6ל' אטמוספרי 4 ציל' ברכב. הטווח שפורסם הוא 40 מייל (ב'מריקה) ואצלנו זה כ-64 קילומטרים. עוד סיפרה ג'יפ על מתלה אחורי מפיתוח שלהם בשם "FIRE LINK" עם בולם זעזועים אחורי של רוק שוקס. מהצילומים אפשר לזהות מזלג קדמי הפוך, סוללה בתוך הדאון טיוב (ככל הנראה ארוכה ועם נפח של 620 ומעלה וו"ש), צמיגים במידה מוזרה של 26 אינץ' (רציני?) ורוחב 4.8 וגם מעצורים הידאוליים עם דיסק של 203 מ"מ. עוד אפשר לזהות מוט מושב הידראולי.

לפרטים נוספים נצטרך לחכות לקראת תאריך החשיפה העולמי המתוכנן ליוני 2020.

כרמית ארנרייך

אם קראתם את הטור שלי בעבר, ייתכן שנתקלתם בכתבה "כך התחשמלתי" שם שיתפתי מה היו חששותיי לפני קניית אופני הרים חשמליים. בין אחד החששות שמניתי – אחד מהם התממש. זה מה שקרה.

מאז שקניתי את החשמלוקים שלי אני יוצאת ליותר טיולים, יותר פעמים בשבוע, עם יותר אנשים ורוכבת הרבה יותר קילומטרים. בתכל'ס מתעייפת פחות, נהנית הרבה יותר. 

מספר חודשים אחרי שרכשתי את הצעקה האחרונה בתחום אופני השטח האגרסיביים : אופניים חשמליים של מרידה דגם one sixty 800m, יצאתי כהרגלי לאחרונה לאחת הרכיבות המשותפות עם שותפי לחיים. שבמקרה הוא גם שותפי לשיגעון האופניים ולכל השאר. שם קוד "כפרוני". זו הייתה אחת מרכיבות האקספלורציה שלנו:    הוא קובע את היעד, הוא מסתכל ובוחן את המפות, הוא נוהג ומביא אותנו לשם, הוא מנווט ואני רק מצטרפת כדי שלא יהיה משעמם.

 הפעם היעד היה: "חריץ בחוואר משופר". שזה בגדול הרחבה והעשרה של מסלול החריץ בחוואר שרכבנו כמה שבועות לפני כן. כמו בפעם הקודמת חנינו בנאות הכיכר, התארגנו ליציאה  כשאני מוודאת שהסוללה טעונה במלואה, שלוקר שמן מ-מים, חטיף אנרגיה וקפה שחור עם מלא הל כמו שאני אוהבת והתחלנו לדווש.

התחלת דיווש קלילה בתוואי של קניון בעל קרקע רכה. קטעים של חול זיפיזיפי שאך נשטפו בגשם של יום האתמול  והשלשום – אחרים מהודקים למדי. החשמליים מתקדמים בזמזום מנוע מונוטוני יחסית יחד עם קצב הדיווש. דיווש לא קשה תודות לעזרה של המנוע הזמזמני כשלצידי כפרוני מתאמץ אל מול החול שיוצר חיכוך גדול יחסית עם הגלגל. אפשר לשמוע היטב את הצמיגים המפלסים דרכם בחול הלבן של הערוץ. אחרי כשעת דיווש קלה, הכריז כפרוני על הפסקה ומצאנו את עצמנו כבר אחרי כ-15 ק"מ מהזינוק.

מוציאים קפה, לוגמים, מקשקשים, מורידים שכבות של ביגוד מיותר. 24 מעלות ושמשי – כי בפברואר הקיץ הגיע לחריץ בחוואר! ניווט מדויק של כפרוני הביא אותנו לחצי השני "המשופר" של החריץ בחוואר. הכניסה לערוץ השני – זה שיחזיר אותנו לנאות הככר היה מאתגר למדי.  שם – בקטע המעבר – מצאנו תוואי קצת יותר קשה לדיווש: בחלקו קניון צר כרוחב הכידון ומלא אבנים גדולות ורופפות, מעט יותר גבוה חול פודרה טובעני ורך כלל לא מהודק, ומלא במחילות חפורות של מיני חיות מדבר (בעיקר ארנבות גדולות אזניים וצמאות דם). כל זה – איך לא – במגמת עליה תלולה.

בעוד כפרוני הוביל את אופניו ביד, אני אתגרתי את עצמי מעט עם מצב BOOST על החול הרך בעליה עם הפתעות בצורת בורות וחלקים מההר שנופלים תוך כדי  דיווש. לקראת סיום העלייה, בקטע התלול ביותר, החלטתי שעל הסוף שלה אני מוותרת והעברתי את האופניים למצב walk במצב זה המנוע לא דורש דיווש אלא רק לחיצה רצופה על ידית בורר ההילוכים וכך הוא מניע את הגלגל האחורי בקצב של הליכה – מה שמאפשר לרוכב קל משקל ורפה שרירים לדחוף את האופניים שהם כשליש ממשקלו במעלה הרים וגבעות – דגש על מינימום מאמץ.

כפרוני שחיכה לי למעלה, ראה את המאמץ ועזר לי למשוך את האופנים הכבדים (22 ק"ג) אליו וחיכה לי שאסתדר אחרי העלייה להמשך הרכיבה. ואז, טה דה! עוד הפתעה:  בניסיון להוציא את האופניים ממצב הליכה ולהעביר למצב מנוע פועל, מצאתי פתאום שבורר המצבים לא עובד ואני לא יכולה לקבל כוח מהמנוע לדיווש.

אבוי! גוועלד! שאייסעה! מה עושים? להיכן פונים?

עוד ביום שקניתי אותם, ידעתי שיום אחד זה יגיע וכמו תחזיות אמורפיות – הן מתגשמות. שהרי זו מערכת נוספת (שימאנו E8000) עם חיווטים, וחיבורים וחופשים וגלגלי שיניים ואטמים וכל זה אומר: פוטנציאל של תקלות נוספות. וכך מצאתי את עצמי באמצע השטח, בנקודה המרוחקת ביותר מהאוטו עם תקלה באהבה שלי מסוג אלומיניום: בורר המצבים לא עובד.

לא נלחצתי מיד, אני כבר למודת ניסיון כי תקלה כזו כבר קרתה לי בעבר. אז זה היה כבל חשמלי שיצא ממקומו, ואחרי שיחת טלפון היסטרית ל"אחד שמבין" – הכל שב על מקומו בשלום. אבל זה היה אז.

ועכשיו – נאדה.

כדי להמחיש את התסכול שחוויתי, תדמיינו את עצמכם עם סמארטפון דולק ותקין אבל כל מה שתעשו לא מזיז את המסך מהיכן שהוא נמצא. ועוד יותר מלחיץ כשמישהו מתקשר אליכם ואתם לא יכולים אפילו לענות לשיחה כי אף לחצן לא מגיב! ואז מתחילים להתרגז, לכעוס, לקלל, לקלס, וחזרה לנשום, לעצום עיניים, לחשוב, ולנסות כל דבר שיכול לעזור. אם נחזור לאופניים : התחלתי לנתק כבלים, להחזירם למקום, לכבות סוללה, להדליק סוללה, לנתק סוללה מהתושבת, להתממשק עם האפליקציה ואז לגלות שאי אפשר להעביר את המצב לבלוטוס ולהתממשק כי בורר המצבים לא עובד – ואין שום דרך אחרת (למשל ממסך הניהול שעל הכידון) לעבור למצב רכיבה. כשקורית תקלה היא תמיד תקרה בזמן ובמקום הכי לא נוחים – תשאלו את מרפי – ונחשו מה? אין קליטה בנייד באמצע המדבר.אז אי אפשר להתייעץ בחבר טלפוני. לאט לאט חלחלה ההבנה שיש בעיה אמיתית.

התבאסתי מאוד. הייתי מתוסכלת. כפרוני, האביר שלי על סוס אלומיניום אדום וללא חשמל, היה חסר אונים כמעט כמוני. לצערי הוא פחות מכיר את הפיזיולוגיה של האופניים שלי וניסה בכל כוחו לנסות לעזור ע"י בידוד הבורר והפגנה של הבנה אלקטרונית מן הטובות שאני מכירה. אחרי שהסתכל, בדק, חקר, חכך בראשו והריץ מספר תסריטים במוחו (ראיתי אותם רצים תוך כדי שאני צופה בפרצופו המיוזע קלות מהחום ומהמאמץ), מסר לידי את המולטי טול ואמר נחרצות: "אין מה לעשות, תצטרכי לדווש ללא מנוע".

כנראה שעשיתי פרצוף המום, תמוה, מתוסכל, נבוך ועוד כל מיני רגשות שהתערבבו שם. כפרוני קלט את סערת הרגשות אז הוא הוסיף והציע שאם יהיה לי קשה, הוא מוכן להתחלף איתי באופניים ושאני אדווש על אופני AM השוקלים 14 ק"ג בעוד הוא ידחוף 22 ק"ג של אלומיניום טיוואני משובח עם צמיגי 2.8 לאורך 16 קילומטרים של ערוץ דשדש רך.  הזמן והרעב של שעות הצהריים דחקו בנו לסיים את הרכיבה והנה, מצאתי את עצמי בלית ברירה נאלצת – מייגוד – לדווש ללא מנוע!

כמה חששתי מהרגע הזה. הרי מדובר במפלצת ("מפלסת" במבטא פרסי) של 22 ק"ג עם צמיגים רחבים המקשים ומתנגדים לגלגול.  גם שרירי הרגליים שלי כבר עייפים בקושי מצליחים לגלגל אותי על אופניים של 14 ק"ג על הקרקע הרכה הזו, כל שכן על כמעט פי 2 משקל.

למזלי הגדול, המשך המסלול היה רובו בירידה ולא הייתי זקוקה לכוח רב בדיווש כדי לגלגל את המפלסת שלי בהמשך החריצים בהם רכבנו.

כפרוני הראה אכפתיות וערנות ובדק כל הזמן מה מצבי אי שם מאחורה. הוא האט את הקצב שלו משמעותית כדי שלא אשרף אנרגטית בניסיון לעמוד בקצב הדיווש אחריו (הוא מהיר ממני בהרבה וכפי שהזכרתי בטור הקודם – זו אחת הסיבות העיקריות שקניתי לי את המפלסת הזו – כדי שאוכל לעמוד בקצב שלו ונוכל לצאת לטיולים משותפים בדיוק כאלו ולשמור על אותו קצב).

המשך הרכיבה היה לי קליל יחסית ואפילו מהנה! נהניתי מקצת מאמץ פה ושם שלרוב חסר לי כשהמנוע עושה עבורי את העבודה הקשה. נהניתי מכך שאני וכפרוני עדיין באותו הקצב למרות שאני עם אופניים כבדים ובלי מנוע וכפרוני עם אופני אנדורו בני 6 שנים שקנינו ביחד לכבוד יום ההולדת שלי בזמנו. בעיקר נהניתי מכך שלא ממש תלשתי שיערות ולא נקלעתי למצב של חוסר כוחות כמו זה שתקף אותי בתמנע (ועל כך מסופר בטור הקודם שלי).

כשחזרנו לציוויליזציה , ז"א לקליטה ברשת הסלולארית, מיד פניתי לכל קבוצות הרוכבים בהם אני חברה (ויש הרבה) עם שאילתה לגבי התקלה. האופניים כבר היו ארוזים בתוך הרכב ולא יכולתי לצלם או לבדוק תיאוריות חדשות שהצריכו ממני לתפעל בהם משהו, ולכן רק כשחזרנו הביתה כשעתיים וחצי לאחר מכן, במרפסת החשוכה ושטופת הגשם, בדקתי את התיאוריות שהוצעו לי ולצערי שום דבר ממה שהוצע לא גרם לבורר המצבים לחזור ולעבוד.

נותרתי עם האופציה האחרונה : לגשת לחנות ממנה רכשתי את האופניים ולתת למומחים שם לעשות את עבודתם. ולשחרר.

תיאמתי הגעה, העמסתי את האופניים בזריזות על הרכב זמן קצר לפני המועד, ושמתי את פעמי לעיר הסמוכה מרחק כ 20 דק' נסיעה ליבואן, רוזן מינץ. מבט אחד חטוף ובדיקה זריזה ע"י המכנופן המוכשר והדיאגנוזה לא אחרה לבוא: "הבורר תקול"!

"אוקי….מה זה אומר מבחינתי?" שאלתי  3 שאלות בשאלה אחת: מה התקלה, מה צריך להחליף ולשנות וכמה זה עולה לי?

"תשאירי את האופניים ואנחנו נזמין בורר חדש. את תצאי מפה עם אופניים עובדים." הבטיחו לי בגאווה רבה.

"תודה, אבל האופניים שלי באים איתי! הם אוהבים לישון בבית. קשה להם להתארח במחוזות זרים. במילים אחרות: צרו קשר כשהבורר מגיע ואני אגיע להתקנה".

בינתיים, האופניים האנטומיים שלי (אלו ללא המנוע) זכו ליחס מועדף והוצאתי אותם לטייל בין הרקפות והכלניות שפוקדות כעת את רוב יערות ארצנו. הופתעתי שהצלחתי לדווש בקצב לא רע בכלל, ולא התעלפתי אפילו בעליות. למרות שעם האופניים החשמליים לא יוצא לי להתאמץ כל כך הרבה (מודה שכפתור ה"אין לי כוח" עובד שעות נוספות) .

כמה ימים לאחר קבלת הבשורה על פטירתו של הבורר, קיבלתי הודעה שהבורר החדש הגיע לסניף ואני מוזמנת להגיע להתקנה. מנהל החנות שחרר את המכנופן שהיה מאוד ערני לחרדותיי על האופניים וטיפל בי ובאופני בכפפות של משי ולאחר כשעה קלה התחדשתי בבורר מצבים חדש. בלי שאלות – ותחת אחריות מלאה.

לפעמים מקבלים את ההרגשה  שהפעלת עניין האחריות זה כמו הפעלת ביטוח: אתה לא תמיד בטוח שהוא מכסה את הנזק שנגרם לך ותמיד יש את החשש שעלולים לסבן אותך ולדרוש ממך עוד כסף. לא הפעם.

העיקר שבסופו של דבר אני והאופניים החשמליים שלי איחדנו כוחות שוב ואני חזרתי לחייך, גם בעליות לפחות עד הפעם הבאה.

רוני נאק

דווקא בתקופה הקשה הזו באיטליה – 3T יצרנית אופניים הממוקמת ממש במרכז המגפה – בעיר ברגמו שבצפון המדינה – מודיעה על שיתוף פעולה עם ב.מ.וו ומציגה אופני גראבל תחת השם 3T for BMW Exploro. האופניים מוצגים בשני עיצובים ומכילים איבזור אשר ישקפו את השילוב של פינוק, איכות וכמובן ביצועים שיש במכוניות ב.מ.וו ומבדילות אותה מכל מותגי הפרימיום האחרים.

ובכך מדובר אם כך בשלדה גראבל מקרבון עם קורות מפרופיל אווירודינמי. הקראנק גם הוא מקרבון ומיוצר באיטליה. מושב ברוקס מיוצר במיוחד עבור המהדורה המוגבלות הזו כמו גם רצועות העור אשר מלופפות סביב הכידון ובגוון צבע תואם. חישוקי פולקרום מקרבון ועליהם צמיגי שוואלבה G-One ויש גם אופציה לצמיגים של אופני הרים עד רוחב של 2.1. העברת הכוח נעשית על ידי שימאנו GRX אשר פותחה במיוחד לאופני גראבל – קסטה אחורית 11-42 שיניים. מעצורים הידראוליים – גם הם ממשפחת GRX עם דיסקים בקוטר 160 מ"מ מכל צד.

מחיר האופניים באירופה עומד על 5,499 אירו ואפשר יהיה לרכוש אותם בסוכנויות ב.מ.וו או בקניה ישירה באתר היצרן 

רוני נאק

אוקיי. אחרי כ-110 קילומטרים על הספשילייזד Levo SL  החדשים (להלן "SL") אני יכול לומר בביטחון מלא ש"הבנתי" את האופניים האלה. וגיליתי אותם לאו דווקא במעלות ארוכים ומייגעים, היכן שרוב ה-E בייקס מככבים, אלא במורדות מפותלים, בין עצים וסלעים, סרפנטינות וענפים נמוכים. באותם המקומות שאופני אנדורו/שבילים אגרסיביים שולטים – עם השוואה שאי אפשר לחמוק ממנה לסטאמפי החדשים מאותו מותג. אז מה זה ה-SL.

הקונספט והמבנה

רוכבים אנאטומיים רבים נרתעים מאופני הרים חשמליים. בין השאר בגלל שאלו כבדים וגמלוניים ומקריבים הרבה משמחת החיים של אופני הרים פליקאביליים עם משקל העולה עליהם בכ-10 ק"ג. מצד שני המנועים של 2020 זה בהחלט משהו שלא להאמין – העוצמה והטווחים שמגיעים אליהם היום עושים את השימוש במצבי התגבור למפתים ביותר. וקילומטר מול קילומטר – זה המון כיף ומשמעותית פחות מאמץ פיזי. מה שגורם לרוכבים טהרנים רבים לסלוד מהם.

ספשילייזד הבינה את זה והפיקה את ה-SL. עם גלגלים 29 אינץ', בסיס גלגלים של 118.5 ס"מ, מהלך של 150 מ"מ לפנים ומאחור – ומערכת הנעה חשמלית קטנה יותר פיזית ועם תפוקה מופחתת. כדי להשאיר ל-SL משקל סביר ותכונות ניהוג כמו של אופני שבילים אגרסיביים רגילים – אבל גם לספק מומנט וסיוע במעלות ארוכים וקטעים טכניים. ההתקדמות הטכנולוגית, יחד עם לקחים מהדורות הקודמים של LEVO – יצרו מערכת שהיא יעילה מאד אנרגטית ומסוגלת להגיע – בניהול הנכון – לטווחים של אחיותיה הבכירות. ומצד שני – גם ללא תגבור כלל, עדיין אפשר להמשיך ולדווש.

השלדה נראית דומה מאד לזו של הסטאמפי. כולל קורה חד-צידית סקסית המקבילה לבולם הזעזועים ותורמת המון לקשיחות המבנית של משולש השלדה הקדמי. גרסת COMP שאצלי מגיעה עם שלדת אלומיניום M5 של המותג. מהלך המתלה הוא כאמור 150 מ"מ בכל קצה דרך FSR המוכר של היצרן. בולם הזעזועים שמאחור הוא FOX dps פרפורמנס ובחזית מזלג FOX רית'ם (קיים רק כ-OEM)   עם רגליים בקוטר 34 מ"מ, משכך GRIP ומהלך של 150 מ"מ.

אם נשאר עדיין בתחומי השלדה אספר על הסוללה המשולבת בתוכה ועם קיבולת של 320 וואט/שעה – וזו מניעה מנוע חשמלי עם תפוקה של 320 NM ו-240 וואט. מערכת הניהול כולה משולבת גם היא בטופ-טיוב וכל התפעול שלה נעשה בעזרת יחידת שליטה זעירה עם אגודל יד שמאל ו/או פקד שממש מתחת לראש היגוי. אין מסכים, תצוגות מורכבות או משהו מהותי שעלול להתפצח בנפילה. ממשק בלוטות' לאפליקציה מאפשר רזולוציה עצומה של הגדרות, תיעוד רכיבות, מעקב אחרי בריאות המערכת וגם מצב תגבור "חכם" שוואלק – התגלה כמבריק.

• תאמו כאן רכיבת מבחן על ספשילייזד Turbo Levo SL

נחזור לרגע לאבזור: מוט מושב מתרומם של אקס-פיוז'ן עם מהלך של 150 מ"מ (מהלכים משתנים בהתאם לגודל השלדה), מעצורים SRAM גייד R עם קליפרים 4 פיסטונים ודיסקים 200 מ"מ בחזית ו-180 מ"מ מאחור. העברת כוח דרך סט מלא של SRAM NX עם 12 הילוכים – בחזית פלטה של 30 ומאחור קסטה של 11-50. חישוקי אלומיניום ברוחב 30 מ"מ, שרוכים לנאבות של ספשילייזד (בוסט כמובן בכל צד) ועל החישוקים צמיגי בוצ'ר נהדרים ברוחב 2.3. נכון מאד. לא 2.5 אפילו לא 2.8 – 2.3. וזה רמז עבה לאופי הדקיק של האופניים האלה.

את החבילה סוגר כידון 780 מ"מ מאלומיניום, סטם קצר עם SWAT חינני ושימושי, ומושב – כולם מבית המותג. זה חותם חבילת אבזור תכליתית ונטולת BS שמטרתה העיקרית היא לספק את החוויה מבלי לקרוע את הכיס יתר על המידה.

המשקל (שאני שקלתי) מוכנים לרכיבה עם ג'יפה ודוושות עומד על 19.0 ק"ג והמחיר לגרסת COMP הוא 24,995 שקלים. כאשר במשפחה יש עוד 3 גרסאות נוספות כולן עם שלדת קרבון, מערכת הנעה זהה אך קיטים שונים. המחיר נסגר ב-51,995 שקלים לגרסת s-works עם אביזרי קצה ומשקל של כ-16 ק"ג בלבד.

רוכבים

להתרשמות רכבתי עד עתה בשלושה סינגלים מוכרים – גם כדי שלכם תהיה איזו אמת מידה להשוואה. השבילים היו זכריה, הגלבוע ותמנע. בנוסף לאלו היו גם כמה רכיבות מקומיות קצרות יותר בשביל להיסגר על הסט-אפ ולהריץ את האופניים החדשים.

כבר די מזמן "פיצחתי" את המעצורים מסדרת גייד. כמה דקות של צומי ועוצמת הבלימה והמודולציה שלהם עולה לרמה אחרת. את הסט אפ למתלים עשיתי מעט יותר קשיח מההמלצה וניקיתי עוד יותר את החיווט הנקי ממילא (הכל עובר דרך השלדה) של הקוקפיט. טעינה מלאה ולדרך.

עם גלגלי 29 אינץ' ו-150 מ"מ של מהלך ה-SL אוכלים את הסינגלים האלה בתיאבון גדול. ואין בהם הרבה אלמנטים טכניים שהיו אתגר בלתי אפשרי – אם אלו מעלות טכניים בקטעים של הגלבוע, גינות סלעים או שילוב של חול סופר-טובעני וסלעים נטועים בתמנע הצבעונית. תוספת הכוח של המנוע מורגשת מאד – הכוח מיידי ואינו מעיף ולא אחת עזר לי להתמודד עם פניות הדוקות ומדורדרות בעליה – או להרים גלגל מעל גזע עץ שנפל בחורף. בניגוד לאופניי ה-700 NM – שהופכים אותך לעצלן בהעברת ההילוכים – ב-SL המעביר האחורי עובד יותר כדי למקסם את שילוב הכוחות בין הרוכב למנוע.

• נסה בעצמך את ה-SL החשמליים החדשים של ספשילייזד

כבר בזכריה- במורדות ובגינות הסלעים – קלטתי את האופי השובב של האופניים האלה. הם מאוזנים מאד ונטועים במהירות – אבל קל מאד להניף גלגל קדמי במנואל גם בזכות תמוכות שרשרת קצרות רק 435 מ"מ. רוב הרכיבה שם הייתי עם סיוע ביניים – TRAIL – וסיימתי הקפה אחת כשנותרו עוד 70% בסוללה וחולצת הרכיבה שלי יבשה מזיעה.

בגלבוע כבר עבדתי יותר. רציתי לנסות את מצב הרכיבה ה"חכם" באפליקציה. הגדרתי לה 4 שעות רכיבה וכי ארצה שבסופה אשר עם 10% סוללה. קבלתי הרבה כוח לסיוע בעליה – ותפרתי את הקטעים המסולעים שבה לגמרי בלי בעיה. הייתה עבודה אבל לא סבלתי. את האופניים גיליתי במורדות. שם הם עפו – גיהצו את הסלעים, דלגו את הדרופונים ובין הזיגזגים לדרדרת הציגו היגוי מהיר ומדויק – ובלימה עקבית וחזקה. מאד מרשים. את הגלבוע (כ-45 ק"מ) סיימתי בפועל עם 20% בסוללה אז את ה-100 מטרים האחרונים לרכב חגגתי על BOOST מפנק. מערכת הניהול של האפליקציה טרחה ליידע כי קבלתי כ-40% סיוע במהלך הרכיבה. יאללה בסדר.

תמנע תמיד מקסימה – 37 קילומטרים של המדבר הכי יפה שיש אצלנו פלוס אתגר רכיבה פיזי וגם טכני. הפעם רכבתי ללא מערכת הניהול כשרוב הזמן הייתי במצב ECO ורק כשהרגשתי שאני מזיע מדי דגדגתי את הבורר ל-TRAIL. הבדל הכוח מורגש מייד והזיעה מתייבשת. המורדות היו פשוט מקסימים ונקרעתי בין הצורך להסתכל על הסינגל לרצון לשאוב כמה שיותר מהנוף הזה. הפוקס שלפנים – חסר יומרות – עבד נהדר. ספג את פני השטח ועקב אחריו במדויק. האחיזה בכל מצב הייתה נהדרת – גם הבלמים החזיקו יופי במורדות הארוכים. בקטעים המהירים יותר אפשר היה ממש לתקוע מהירות נאה מאד – ושם ניתוק הכוח בחלק העליון כמעט ולא מורגש (לא כמו ה"קיר" של האופניים הגדולים). יתרון הכוח בא לידי ביטוי בקטעי חול ו"פשפש" או "דשדש" רכים וטובעניים. אבל הביטחון שהם נתנו בסיבובים, שינויי כיוון מהירים, בחירת קווים מיידית והתחמקות מאבנים רבות שנפלו על הסינגל – היה מעל ומעבר למצופה. את הרכיבה הזו סיימתי עם 30% בסוללה.

לוגיסטיקה

אני גר בקומה שלישית ללא מעלית. כבר היה לי העונג להעלות לדירה אופני הרים חשמליים. כיף זה לא. כך שיתרון המשקל של ה-SL בהחלט שבא לידי ביטוי במימד הזה – והם לא קורעים אותי בסבלות בכל חזרה מהרכיבה.

הסוללה קטנה יותר ולכן גם נטענת מהר יותר. תוך שעתיים – שעתיים וחצי המטען מחזיר את הטעינה ל-100%. מבלי להתחמם ועם חיווי פשוט של נורה אדומה שהופכת לירוקה וזהו. חולי שליטה? תוכלו לקבל חיווי בזמן אמת דרך האפליקציה.

צמיגים ברוחב 2.3 מאפשרים לי להשתמש גם במנשא האופניים שעל גג הרכב שלי (לא יקבל צמיגים ברוחב העולה על 2.4). ולא שהנפה של 19 ק"ג לגג של רכב זה קל (תחשבו מק"כ) אבל אפשרית.

• אל תאמין לנו! תרכב בעצמך על ה-Levo SL 

SL לסיכום

עוד לפני אציין את האיכות הכללית של האופניים האלה. זו הרשימה מאד. עם חיווט פנימי, מיקום מבריק של מגנט וחיישן, ועוד ניואנסים קטנים של תשומת לב ואי-עיגול פינות, שעושים הבדל גדול מאד. התחושה היא תחושת איכות של מוצר פרימיום אפילו שמדובר בגרסת הכניסה של ה-SL.

והאופניים האלה עומדים בהגדרת היצרן להיות "סטאמפי עם BOOST". ברכיבה הם קלילים ומסתירים את המשקל בכל מצב ובטח בעליות. הכוח שמגיע יעיל מאד, מיידי ומשפר את הרוכב שיכול להחליט כמה הוא רוצה להתאמץ. תחשבו אופני שבילים אגרסיביים במורדות – עם זריזות, ספיגה ובלימה הצפויים מהז'אנר. הטווח מאפשר יותר ראנים (יש גם אופציה לסוללה נוספת והגדלה של 50% לטווח) או מהירות מדהימה בקטעי XC מהירים. כל זה מבלי לאבד את הקסם הקליל של אופניים רגילים.

הם כאלה כיפיים כדי לגרום לי לצאת לרכיבות ספונטאניות סתם ככה בסוף יום עבודה. אופניים שגורמים לך לרצות לעזוב הכל ולצאת לשעת פורקן – הם מבחינתי ניצחון.

רוני נאק

מצמן את מירוץ – יבואנית אופני נורקו לישראל, החלה היום לשווק דגם חדש של אופני הרים חשמליים. מדובר בדגם VLT החדש עם גלגלי 29 אינץ', מהלך מתלה של 150 מ"מ מאחור ו-160 מ"מ לפנים ועם מערכת הנעה חשמלית מבית שימאנו – steps E8000 עם 7.0 קג"מ ומצבר של 630Wh המשולב בשלדה. בנוסף יש אפשרות לצרף סוללה חיצונית עם קיבולת של 360Wh כדי להאריך עוד יותר את הטווח.

קיט האבזרים כולל מערכת הילוכים SRAM SX  עם 12 הילוכים, מעצורי שימאנו MT520 עם דיסקים 203 מ"מ, צמיגי מאקסיס מיניון 2.5 בחזית ו-2.4 מאחור. יש גם מוט כסא של tranzX עם מהלך של 150 עד 200 מ"מ תלוי במידת השלדה.

השלדה היא שלדת אלומיניום כאשר בולם רוקשוקס סופר-דלקס שולט על ה-150 מ"מ של המהלך מאחור ובחזית רוקשוקס יארי עם אופסט קצר מטפל במהלך של 160 מ"מ. צירי BOOST כמובן בשתי הקצוות.

הגיאומטריה (למי שזה חשוב) היא (לפי מידת שלדה M): זווית היגוי אגרסיבית למדי של 64 מעלות, תמוכות שרשרת באורך 458 מ"מ (ציר אחורי למרכז הקרנק). BB דרופ של 25 מ"מ בלבד. בתכלס פוזיציה אגרסיבית למדי.

המחיר לצרכן עומד על 22,495 שקלים וזמין בצבעים שחור/אדום בלבד.

רוני נאק

פורשה רכשה את השליטה ביצרנית אופניים חשמליים מקרואטיה בשם GREYP BIKES. הרכישה מגיעה בעקבות השקעה של כ-10%, דרך קרן הון סיכון של פורשה, עוד בשנת 2018. המעניין הוא שמשקיעה מוכרת נוספת כבר נוכחת שם. מדובר ב-RIMAC יצרנית מכוניות העל החשמלית שלאחרונה הפכה למחוזרת במיוחד (במיזם משותף עם פורשה לגבי בוגאטי). רימאק הייתה שותפה הלכה למעשה להקמת מיזם האופניים אולם אז הפנתה את תשומת הלב לתעשיית הרכב (ולכספים האדירים הזורמים בה).

המטרה למנוע השתלטות עוינת אחרי שיצרנית האופניים קבלה הצעה לרכישה מגוף שלישי. כך נראים פני הדברים ופורשה מימשה סעיף בהסכם ההשקעה שלה בה היא מממשת את זכות הסירוב ורוכשת את השליטה בחברה – בטענה של כוונותיה להרחיב את פעילות פורשה בתחום האופניים החשמליים.

• ירידת ערך אטומית לפורשה? הזדמנות!

גולשי "שטח" הוותיקים בוודאי כבר מכירים את האופניים של פורשה, מבית ROTWILD, אולם אלו במידה רבה "אופני מדבקה" שיוצרו בידי גוף שלישי ומותגו פורשה. אולם הפעם מדובר בפוזיציה אחרת לגמרי בה פורשה היא היצרנית וזה מסתדר יפה עם הנראטיב הנוכחי של "פורשה היא חלוצה בתחבורה ברת קיימה ובדחיפה בלתי נלאית לקידום אסטרטגיית ההנעה החשמלית".

אז אחרי שניגבנו את המלל השיווקי מהמקלדת, נספר לכם כי GREYP מוכרת בעיקר בזכות רמת הקישוריות הגבוהה של האופניים שלה. למשל שהסמארטפון משמש כלוח המחוונים של האופניים. מערכת ההנעה החשמלית היא מתוצרת MPF שזו חברת הנדסה אוסטרית המייצרת במזרח וכוללת מנוע של 90 NM וסוללה של 700 וואט/שעה – בהחלט בקנה אחד עם המקובל כרגע בשוק ה-EMTB. עוד מצוידים האופניים במערך מצלמות, אמצעים לאיתור גניבה באמצעות מודול סלולארי ו-SIM מובנים, אפילו רצועת דופק.

בצד האופניים נציין שלדה קרבון עם מהלך של 150 מ"מ, מתלים מבית רוקשוק (ליריק למשל בגרסת הביניים), גלגלים 29 או 27.5 אינץ' (או שניהם), מערכות הנעה SRAM, בלמים פורמולה עם 4 פיסטונים, חישוקי DT ועוד. טווח המחירים לאופני ההרים החשמליים עומד על 4,500 עד 13,000 אירו.

עוד בהיצע אופני עיר חשמליים, אופני אקסטרים ללא הגבלת הספק עם טכנולוגיית סוללות מבית RIMAC ובעתיד צפויים דגמים עירוניים נוספים.

רוני נאק

שביל ישראל לאופניים הולך ומתחבר לו. אחרי שכבר רכבנו קטעים ממנו בערבה וגם את מקטע מצדה-נווה זהר לפני כשנה ובמזג אוויר…איך נקרא לו?…"מאתגר". לאחרונה נפתח קטע נוסף ומאד מעניין בשביל שמתחיל מערד בגובה של כ-575 מטרים מעל לפני הים ומסתיים בעבור כ-35 קילומטרים במצדה שהיא בנומך…יש מילה כזו בכלל?! של מינוס 15 מטרים. כך שמדובר במגמת ירידה מופלאה.

זה לא אומר שלא יהיה עליכם בכל זאת לדווש קצת. במצטבר כ-300 מטרים של טיפוס שעל פני 35 קילומטרים זה כלום אבל…תרדו כ-700 מטרים במצטבר בסדרה ארוכה של מורדות ממש נפלאים. כאן מגיעה מילת חיזוק לבוני השביל והמתנדבים שסייעו להם – נעשתה כאן עבודה נהדרת ומשמעותית כדי לשמור על הטבע, ליצור זרימה נהדרת לאופניים ולהבטיח את הבטיחות ככל האפשר בתנאים שיש שם.

כשיצאנו ברווס מהחניה של הבית עוד היה חושך, מתמרנים בזהירות בין יותר מדי מכוניות שעומדות בחניה קטנה מדי. שני זוגות אופניים נבלעו לתוך חלל הפנים של יונדאי סנטה פה שגויסה למשימה פלוס הציוד לרכיבה וכל מה שצריך לפריסה שאחריה.

לפגוש את כביש 6 ריק לגמרי מתנועה בשבת לפנות בוקר זו בהחלט חוויה נעימה מאד. אחרי שבוע שלם של אכילת פקקים, תנועה מזדחלת של מכוניות בטורים פגוש-אל-פגוש זה ממש כיף לתת דרור, להציב את המהירות בבקרת השיוט האדפטיבית, ולתת לנוף להתחלף מהירוק של המרכז לצהוב הדרומי.

• גלו עוד על יונדאי סנטה פה החדשה

אחרי כשעה ורבע הגענו לחניה של מלון מרגוע בערד. האמת, היה די רגוע. שמש חורפית חמימה הרימה את הטמפ' לאיזורי ה-17 מעלות ושמיים נקיים מעננים בישרו יום שימשי וחמוד. רחוק מאד מהערפל, הרוח ונתזי הגשם שחווינו כאן בפעם שעברה.

סביבנו כבר פעילו רוחשת. מכוניות מגיעו בזו אחר זו, בעליהן ממהרים לפרוק את האופניים, להתארגן לרכיבה. תמצאו כאן הכל. מגרוטאות ישנות שסוחבות אופניים שעולים יותר מהרכב ועד רכבי פרימיום יקרים וחדשים. וכמובן המון רכבי ליסינג עם מדבקות של חברות הייטק מוכרות יותר או פחות. בהחלט חבר'ה טובים.

השביל מתחלק, בניגוד לרוב המקרים, רק לשניים. לפני חוות הנוקדים ואחריה. נקודת ההתחלה היא במצפה מואב. מדויק יותר, היא בפינה הצפון-מזרחית של המצפה ליד השלט הבולט שם. טיפה לסימון התחלת השביל אין. אולי הייתה – מי יודע. בכל מקרה מדובר בשביל ברור שמתחיל מגמת ירידה ארוכה ומקסימה. פני הקרקע קשים ואבנים רופפות נמצאות על הסינגל ולצידיו. כדאי לשים לב. בקטעים התלולים יותר יש סיבוב עם ברמים. כולם מושלמים בחלקם יש מעט דרדרת – בקיצור לא להשתגע אם כי אפשר בהחלט לשחרר רסן ולהתפנק בקצב ראוי.

בהמשך יש כמה קטעי טיפוס מתונים מאד שעוברים על פני גבעות חשופות. מתכנני השביל עשו עבודה נהדרת ואין טיפוסים מייגעים – מדי. זוויות מושלמות ובחירת הקווים בהחלט שאחלה ++!

לכפר הנוקדים מגיעים אחרי מורד ארוך ומספק מאוד. אפילו שהחבורה הורכבה מרוכב אנאטומי אחד (עבדכם) ועוד שלושה חשמלוקים מהירים – הפערים לא היו גדולים מדי. ירידה בכ"ז.

אחרי כפר הנוקדים התברברנו.

במקום להמשיך דוך לתוך בקעת קנאים, הסתמכנו על הקלטת מסלול לא מדויקת שיצרה בלבלה. בנוסף אחד הרוכבים שהיה משוכנע שהוא זוכר את המסלול מרכיבה קודמת (שכנראה מעולם לא הייתה). סימוני הטיפות פשוט לא היו בנמצא ואיבדנו את הסינגל.

אז רכבנו 3 קילומטרים על הכביש למצדה…בקטע משמים ומעצבן. עד ששוב פגשנו את השביל בקטע השני והמדהים-יותר שלו. הירידה מהר קנאים.

תשמעו – זה זה. זו הסיבה שרוכבים על אופני הרים. נוף בראשית קדמוני, שביל נפלא שזורם בסדרת פיתולים בתוואי שטח שעז הרים נוקעת קרסול. והכל בפלואו מושלם וביטחון מלא. רוצים יותר אקשן תעלו את הקצב ואז "וואהו!" זה מדהים. אבל לא תוכלו להרים את העיניים מהשביל ולספוג את הנוף המופלא של המדבר.

• צור קשר לקבלת קובץ ניווט

אחרי ירידה ארוכה מגיעים לצומת T חשובה מאד: ימינה הפניה לנווה זוהר – לעוד 35 קילומטרים מדבריים ומאתגרים עד למפגש עם מצד זהר וים המלח. אנו פנינו הפעם שמאלה (גם בעקבות תקלה מביכה של אחד החשמלוקים) לעוד כ-5 קילומטרים עד למצדה. זו מתגלה לנו אחרי סדרת פיתולים בעליה שנגמרת במפגש של הכביש פחות מקילומטר מהכניסה לאתר.

מעולה! בדיוק 40 דקות של מנוחה וצילומים לפני שמייק המקפיצן (תואם כבר ערב קודם) מגיע לאסוף אותנו.

בדרך הביתה, שוב בסנטה פה הפעם עם חימום לגב, מסכמים את היום הנפלא כ-2 וחצי שעות נטו של רכיבה על פני מדבר בראשית מקסים ועם חווית רכיבה נפלאה. לא מצליח לחשוב מה אפשר לשפר כאן (חוץ מהכושר שלי כמובן) – אלא רק על כך שבפעם הבאה – נעשה את המסלול המלא, על 70 פלוס הקילומטרים שלו – עד לנווה זהר.

רוני נאק

האמת תיאמר שעברתי עשרות אם לא מאות פעמים מול קיבוץ יהל. קיבוץ קטן על כביש הערבה כעשרים דקות נסיעה צפונית לברז השוקו ביטבתה.עד שלא נפתחה שם רשת הסינגלים לאופני ההרים, לא באמת הייתה סיבה לעצור שם. וכמוני היו רבים. את יהל אפשר בגדול לחלק לשני חלקים: הצד הצפוני בו יש רשת סינגלים מרשימה מאד אך לא מסומנת. ואת הצד הדרומי שממנו יוצא סינגל בנוי לתלפיות ומסומן נפלא לכיוון דרום, לרגלי הרכס ומסתיים במתכונתו החדשה בכניסה לקיבוץ קטורה – מרחק של כ-30 קילומטרים נפלאים.

• צור קשר לקבלת הקלטת המסלול

הרעיון של חבורת הרוכבים הייתה לרכוב יומיים: ביום הראשון לחקור את רשת השבילים הצפונית ולמחרת לדהור על הסינגל המפונפן דרומה. אבל תכניות לחוד וכל זה…בסוף היום הראשון נפילה לא מאד מרהיבה ריסקה את הנייד שגם מקליט ב-GPS וגם מצלם. הרבה מן החומר אבד וזה מבאס. מה שפחות מבאס זו ההזדמנות וגם התירוץ לחזור ליהל לסיבוב נוסף. יש!

• מבחן דרכים יונדאי פאליסייד

הרבה לפני הזריחה ניווטתי בזהירות את הפאליסייד בין הרחובות הצרים של רמת גן, לאסוף את שי הפרטנר להרפתקה. אפילו שהיה חושך ודי קר אפשר היה לראות את הלסת נשמטת והעיניים נפתחות כשראה את הרכב הגדול גולש בשקט ועוצר לידו. "וואהו!".

דלת אחורית חשמלית נפתחת וכל מושבי העור המקופלים יוצרים חלל עצום. האופניים נזרקים פנימה בזהירות הראויה כמו גם יתר הציוד ותיקים. יוצאים לדרך, לפנינו כשלוש שעות של כבישים פתוחים לדרום בשעת בוקר מוקדמת. בדיוק מה שיונדאי פלאסייד עושה הכי טוב. זולל המון קילומטרים במהירות ובנוחות שלא מתפשרת.

שלוש שעות ואחד אספרסו מאוחר יותר, בתשע בבוקר, הדלת נפתחת ואוויר מדבר יבש וצונן ממלא את הריאות. נשימה עמוקה והשמש החורפית כבר די גבוהה. ירדנו מהמכונית רעננים ומוכנים לאקשן האינטנסיבי של הרכיבה – לא הרגשנו כמעט 300 קילומטרים על הכביש.

בינתיים החברים מתאספים ומתחילים לדווש. הכיוון הוא לרשת השבילים הצפונית לקיבוץ, המאפשרת לתפור סדרה של לופים קטנים יותר לקצת יותר מ-30 קילומטרים מצטברים. חשוב לומר שהשבילים האלה אינם מתאימים לרוכבים מתחילים. צריך כשר גופני טוב, בעיקר רמת שליטה טובה מאד באופניים וכמובן אופניים תקינים ומוכנים מראש לאתגרים.

בגדול יש בשבילים האלה "עמוד שדרה" מרכזי שהלופים מסתיימים בבסיסו. יש לחזור עליו כדי לטפס ולתפוס גובה ואז לפנות ימינה או שמאלה ללופ הרלוונטי. הלופים עצמם מקסימים לא פחות, אם זה עם סכינים ארוכים ועוצרי נשימה, קטעי נוף מרהיבים או בחירת קו יצירתית וחכמה מאד בסבך הגבעות של יהל.

את התקלות של הרכיבה הזו אני סיפקתי – שני תקרים מעצבנים מהאבנים החדות. בשני המקרים תולעים איפשרו המשך דיווש תוך דקות. עכשיו אני יכול לומר שלחץ אוויר גבוה יותר כנראה שהיה מונע את התקרים. חוצמזה הרכיבה עברה ללא תקריות ובהחלט השאירה טעם לעוד.

היום הראשון הסתיים אחרי כ-20 קילומטרים בסינגלים הצפוניים של יהל. האופניים והציוד נבלעו מחדש בבטן של הפאליסייד. ושמנו את הקרוזקונטרול על 90 קמ"ש על כביש 90 – בדרך ללינה בראס השיטה. אחלה מקום!

למחרת שוב חזרנו כמעט שעה על הכביש ליהל לתפור את הציר הדרומי. אבל עם שינוי. עלינו בערוץ היפה של נחל יהל לנאות סמדר, ירדנו בזהירות את מעלה קטורה התלול (כולל המדרגות הידועות לשמצה) וחזרנו את הסינגל המפונפן בכיוון ההפוך בחזרה למכוניות. החברה פחות אהבו את זה. ואני ספגתי ביקורת על בחירת המסלול. כי יש יותר עליו בכיוון הזה… נו שויין. ישתו מים יעבור להם.

הדרך חזרה למרכז על הפאליסייד הייתה נעימה וזורמת כמו הנסיעה דרומה. את העליה של כביש 25 מצומת הערבה לדימונה עשתה היונדאי הגדולה באדישות, מגייסת כמעט 300 כוחות סוס לכל הגלגלים כדי למשוך אותנו במעלה ההר בקלות. חימום המושבים היה נפלא להרגעת הגב שלי מיומיים על האופניים ואפילו צריכת הדלק בשיוט הרגוע הייתה הגיונית מאד, 11 קילומטרים לליטר. אבל כל זה בצד – למשימה הזו: להביא אותנו עמוק לערבה עם המון ציוד בנוחות עילית ולהגיע מבלי להיות מותש מהנסיעה. במשימה הזו הפאליסייד הצטיין.

אז עכשיו יש לי כבר נייד חדש. ומכל עז יוצא מתוק והריסוק נתן את ההזדמנות להשתדרג לנייד איכותי יותר עם מצלמה הרבה יותר טובה ובעיקר תירוץ מופלא לצאת שוב לשבילים של יהל.

תודה ליונדאי על הסיוע בהכנת הכתבה!

רוני נאק

ניצלתי פגישה בצפון כדי לסחוב איתי את האופניים עם תכנית לעקוץ רכיבה בדרך חזרה הביתה. לא "לבזבז" נסיעה לצפון ללא רכיבה. כך יצא שבשעת צהריים חניתי ברחבה הגדולה של חוות בת יער עם תכנית לצאת ללופ הקלאסי של 24 קילומטרים. מחוץ לרכב פגשתי רוח ערה מאד וטמפ' צוננת של 12 מעלות. למרות שהשמש זרחה ועננים טיילו להם בשמיים בקצב מהיר באופן מטריד. 

• צור קשר לקבלת קובץ ניווט

זכרתי שמהחווה מתחילים בירידה ארוכה ולכן התלבשתי עם שכבה נוספת, ניילונית, להגנה מהרוח. אלא שכבר בשלט הכניסה לשביל גיליתי על המפה את הלופ החדש. זה, עולה מבת יער בטיפוס מתון ולא קצר עד למצודת ביריה, מסובב אותה מצפון ואז חוזר על כתף ההר בזרימה מאד מתגמלת אחרי הטיפוס המייגע למצודה.

הלופ החדש נסגר די בנקודה שבה הוא החל. אחרי כ-6.6 ק"מ. כך שמי שרוצה לוותר עליו, יכול די בקלות. עכשיו מתחיל הסינגל הארוך. ואיזה יופי של התחלה זו! כמעט 10 קילומטרים של ירידה די רצופה של כ-400 מטרים אנכיים. בכמה מקומות המהירות מאד גבוהה וחשוב מאד להיזהר, להרים מבט לרחוק ולשלוט היטב במהירות פן פאדיחה. בנוסף, באיזור רועה בקר שבאמת לא ראוי שייבהל מרוכב ללא שליטה שטס בין עצי היער. חששות ראשוניים מבוץ התבדו. אפילו שרק לפני כמה שבועות חלק מהשביל היה תחת כמה ס"מ של שלג. שבוע ללא גשם ורוחות חזקות ייבשו את השביל לגמרי.

כשהמגמה משתנה ומתחילים לטפס, זה וואחד טיפוס. ארוך ורצוף ובחלקו תלול למדי עם מעט אתנחתות אופקיות. אין מה לעשות, לעלות לגלגלי השיניים הגדולים מאחור ולתת עבודה. בהקשר הזה אציין שני נוהג לעשות מנוחה יזומה בסיום של כל שעת רכיבה – לחטיף אנרגיה, ג'ל ואפילו כדור מלח אם רוכבים בקיץ ומזיעים המון. ניהול האנרגיה חשוב מאד ברכיבה של כמה שעות ולהישאר רענן ועירני זה חשוב מאד כדי שהטכניקה תישאר פיקס ולא תקלעו למצבים מסוכנים בשל חוסר עירנות. במקרה של יער ביריה זו גם הזדמנות לספוג פנימה את החורף בפינה המופלאה הזו – בהחלט משהו שמזכיר מדינות אחרות, אם זה בעצי הארז הגדולים, חלקות של בוטנה, פרחים מכל צבע וסוג ולא מעט אורניות המציצות מתחת לשכבות המחטים של יער האורנים היפיפה.

יש ביער הזה לא מעט אטרקציות – ששוות ביקור או השטחות או שניהם. ביניהם אפשר למנות את קבר יונתן בן עוזיאל (שאומרים שיש לו קשרים בטינדר של מעלה), נעבור ליד עין נבוריה שבו חיים טריטונים שאפשר לראות בעין צדים חרקים. טיפוס קצר על דרך הנוף מביא לבית הכנסת העתיק של נבוריה שמאד מרשים ומספק מקום מופלא למנוחה וכמובן לעמק הבוטנה הנהדר למנוחה באיזור חמים ונקי מרוחות. אם תהיו במצב רוח של שיטוטים וחקירות – זה המקום.

אחרי שיא הגובה של הסינגל, חציתי את דרך הנוף ונכנסתי  לקטע קצר ומהיר בין העצים שמתחבר לדרך יער לבנה ורחבה עם סימון שבילים כחול. הקצב מהיר ואני מקבל עזרה ברוכה מהרוח החזקה שגמרה להקשות עליי בטיפוס ועתה מפרגנת לי במורד. הסינגל נפרד מהדרך המסומנת בכחול, לעוד טיפוס קטן אחרון ואז אחריו זרימה מדהימה ומהירה בין העצים שהשכיחה ממני את הייגיעה הרבה של הטיפוס. הקצב המהיר מחזיר אותי צ'יק צ'ק לרכב הממתין בחניה של בת יער.

שלוש שעות ברוטו של רכיבה ביער קסום. טיפוס של 726 מטרים ומרחק של 28.9 ק"מ. לא טכני כלל אבל דורש ריאות, רגליים או חשמלוק.

עם איזה אוטו היינו שם?

יונדאי סנטה פה החדשה!

רכב פנאי גדול ומהודר עם 7 מושבים מנוע דיזל חזק אך חסכוני ועם סידור מושבים המאפשר קיפול קל והכנסה עוד יותר קלה של אופניים פנימה. לחווית הנהיגה המלאה על יונדאי סנטה פה החדשה ומה השורה התחתונה? לקנות?

רוני נאק

זה לא סוד שענף האופניים בישראל, כמו בעולם המערבי כולו, נמצא בברוך רציני. הביקושים העצומים שנוצרו בעולם בגלל המון דברים ולא רק ה"קורונה", יצרו מחסור אדיר באופניים חדשים. היבואנים הגדולים מתקשים לגלגל ארצה מלאי משמעותי והחנויות מתייבשות. מסתפקות בלמכור פנסים ולתקן פנצ'רים. בהגזמה אבל הבנתם את הרעיון. הצמא של השוק מצד אחד והצורך של החנויות לשרוד הביאו לארץ את מותג FORMAT דרך המפיצה "בייקוויזר".

פורמט 1412

זו הסנונית הראשונה של המותג המזרח אירופאי בארץ. מדובר באופני אלומיניום עם זנב קשיח המיועדים לרכיבת שבילים קלה ויכולים גם לשמש כאופניים עירוניים לא רעים. השלדה עשויה מאלומיניום 6061 עם הלחמות נאות מאד המחברות צינורות מעוצבים כשהדאון טיוב אובאלי ומעובה כדי לשאת בעומס ולתת ניואנס של לוק. הצביעה והגימור של השלדה בהחלט שברמה גבוהה, כולל ניתוב כבלים פנימי ומדבקות תחת הלכה.

• מה עוד "בייקוויזר" מביאים לנו?

בחזית תמצאו מזלג עם מהלך של 100 מ"מ מבית SUNTOUR עם מנגנון נעילה. מה שמביא אותנו לקיט האבזור הכולל מערכת הנעה שימאנו 2X9 ממשפחת אלטוס, מעצורי דיסק הידראוליים של TEKTRO  וגם אוכף איכותי איטלקי SELLE ROYAL. חישוקי 29 אינץ' מבית פורמט אליהם שרוכים שפיצים שחורים עבים למדי לנאבות ממותגות פורמט עם שיחרור מהיר. הצמיגים מגיעים מבית CST והם ברוחב 2.25 אינץ' עם סוליית XC מובהקת שמזכירה את האייקון של מקסיס.

כל הכבודה הזו שוקלת קצת פחות מ-15 ק"ג ועולה 2,995 שקלים.

רכיבה

אין כאן הרבה במונחי סט אפ. למעט כיוון הגובה של המושב, זווית המנופים שעל הכידון ובדיקת לחץ האוויר בצמיגים. כשמתחילים לדווש הממדים של האופניים כאילו נעלמים והם מתמרני בזריזות, משנים כיוון בקלות וגם שומרים על יציבות בקטעי רכיבה מהירים.

רוב הרכיבה התקיימה בשבילים באיזור השרון, עם רחובות ערים לטיבול, קצת טיילת בתל אביב ולאורך הירקון ונגיעה אחת זהירה בבן שמן.

מזמן ישבני לא שזף אופניים עם מערכת הילוכים 2X9  וזה נחמד פתאום לגלות כזו משרעת יחסי העברה. בין אם לטפס על דיונה תלולה באיזור נוף ים או למהר הביתה על השביל אופניים המקביל לכביש. הפעולה של מערכת שימאנו אלטוס הייתה חיובית ומדוייקת בכל המצבים ועושה רושם שמדובר בסוס עבודה שאם יטופל נכון יוכל להחזיק זמן רב.

הבלמים של TEKTRO דרשו פרק הרצה ארוך למדי (קיבלתי את האופנים חדשים מהקופסה) ובהתחלה הם ממש לא עצרו. הערה לתשומת הלב של כל מי שמזלו שפר עליו לקבל אופניים חדשים. אבל אחרי רכיבה או שניים העסק התחיל לבלום ברצינות. עוצמת הבלימה חזקה והתגובה הראשונה חזקה. קל לווסת את העוצמה כדי לבלום במדוייק ולשמור על האחיזה או לנעול גלגל אחורי אם צריך.

הגבולות מתגלים בסינגלים מסולעים או במקרים של עודף-מוטיבציה של הרוכב. אפשר בהחלט לצאת לרכיבת שטח ארוכה ולהינות מזה. אבל סלעים, אבנים שתולות ומדרגות יחבטו היטב בישבנו של רוכב שלא יעמוד (או תעמוד) על הדוושות.

הפיל שבחדר הוא המחיר. שעל פניו נראה גבוה. בהחלט יותר ממה שהיינו רואים באופניים כאלה טרום עידן הקורונה. אבל הצצה באתרי יבואני האופניים האחרים מגלה כי דגמים דומים עם אבזור דומה, או פחות מזה, עולים אותו הדבר. זו מציאות הביקושים-מול-מחסור החדשה שהזניקה את המחירים לכולנו.

• למדו עוד על אופני הרים FORMAT 1412

סיכום

פורמט 1412 הם אופני כניסה טובים למדי. הם יתאימו לרוכב/ת שעושים את הקילומטרים הראשונים שלהם בשטח או כאופני יוממות קשוחים שאפשר לעקוף בעזרתם את הטורים הבלתי נגמרים של מכוניות ליסינג בפקקים. כאופני הרים הם יתאימו לרכיבת שבילים מתונה וקרוס קאנטרי כל עוד לא מדובר בשביל טכני מדי שיכול להכריע את המתלה שבחזית. בסופו של דבר זה פתרון משפחתי טוב, זמין לרכישה ומורכב מחלקים מוכרים ובעיקר עמידים. אין כאן פשרות או "הרע במיעוטו" אלא אופציה חדשה ואיכותית בשוק המותגים המסורתיים שבו מתקשים לספק את הסחורה.

• התפרסם במקור בישראל היום

• תודה מיוחדת למצמן הרצליה, יהושע ושלומי, על הסיוע בהכנת הכתבה

רוני נאק

הספשילייזד טורבו ליבו הם דוגמה מצויינת לחשיבות ההגעה ראשונים לשווקים. ב-2015 כשענקית האופניים הציגה את הדור הראשון של ה-LEVO החשמליים היא לא הייתה לגמרי לבד. אבל פריצת הדרך שהוצגה, יחד עם האיכות הכוללת הגבוהה של המוצר הרימו את הרף הרבה מעל למה שהיה אז בחנויות האופניים. הרוכבים ראו, עלו לרכיבת מבחן והתאהבו. הרוכבים הצביעו בארנק והסגמנט הזה צמח בקצב מאד מהיר כשהוא מאפיל על מכירות אופני ההרים הרגילים – כשהספשילייזד הם מובילי השוק ותמיד אמת המידה שלפיה שופטים את כל היריבים האחרים.

מאז לא עברו שנים רבות, בטח ביחס למחזור החיים המקובל בעולם המכוניות. הקצב באופניים מהיר הרבה יותר. עתה הגיע לידינו הדור השלישי של הטורבו-ליבו, עם שינויים ועדכונים טכנולוגיים רבים בשני הממדים (שהם אחד) בצד של ה"אופניים": שלדה, מתלים וכיוב'. אבל גם בצד של ההנעה החשמלית עם מנוע משופר, מערכת ניהול חכמה וגם אפילו עדכוני תוכנה מהאוויר.

האופניים

אופני המבחן הם ברמת "אקספרט" שזה אומר בשליש העליון של מנעד המחירים של דגמי הטורבו-ליבו. אלו נעים מדגם הבסיס המכונה "קומפ" עם שלדה אלומיניום במחיר של 28,995 שקלים ועד לרמת "s-works" במחיר 55,895 שקלים. אופני המבחן, שמצמן את מירוץ היבואנית שלחה לנו הם כאמור ברמת אקספרט ועולים 39,995 שקלים. סכום נאה בהחלט אבל כזה שנותן הרבה מאד.

השלדה היא שלדה בגיאומטריה חדשה ועשויה מקרבון (סיבי פחמן), עוטפת בהידוק סוללת הנעה גדולה ומספקת זווית היגוי סטנדרטית של 64.5 מעלות. לשלדה יש אפשרות לשנות גיאומטריה ב-6 קומבינציות שונות ובכך להשפיע על התנהגות האופניים: זריזים יותר לסיבובים על ידי חידוד זווית ההיגוי או נטועים ו"קטריים" יותר לשיפור היציבות בקטעים מסולעים ומורדות מהירים. כיוון הזווית מושג על ידי ראש היגוי אקצנטרי ושבב מתהפך בבסיס הזרוע האחורית. עוד כדי לתת לאופניים מאפיינים מחודדים יותר בחרה היצרנית לשים גלגל 27.5 אינץ' מאחור ו-29 אינץ' לפנים, לקצר את תמוכות השרשרת (האורך של זרוע המתלה התחתונה) כשעל הדרך היא משיגה גם גלגל אחורי איתן יותר שיצליח להתמודד ללא עיוותים עם המשקל של האופניים. עוד ראוי לציין את ניתוב הכבלים הפנימי וגם את הגימור המושקע החושף בחלקים עיקריים את האריגה המהפנטת של סיבי הפחמן בשלדה.

אל בסיס הקרבון הזה נוספה חבילת מתלים רבת יכולת. בחזית מזלג פוקס "עלית" בקוטר 38 מ"מ עם מהלך של 160 מ"מ ואפשרות לכיוונים של שיכוך כיווץ והחזרה איטי ומהיר בנפרד. מאחור שולט בולם זעזועים X-2 מהדור החדש של FOX, בתנועת המתלה על פני 150 מ"מ וגם לו אפשרויות כיוון רבות.

על הבלימה מפוקדים מעצורי דיסק הידראוליים מסדרת CODE ברמת RS עם דיסקים אובר-סייז בקוטר 203 מ"מ בשני הגלגלים ואותם נושכים קליפרים קטנטנים ועצבניים עם 4 בוכנות.

העברת הכוח מתבצעת עם מערכת איכותית מבית SRAM עם 12 הילוכים. המעביר מסדרת XO1 ונחשב לעמיד ואמין במיוחד.

עוד נציין מוט מושב הידראולי, חישוקי גלגל רחבים ועליהם צמיגים שמנמנים ברוחב 2.6 (29 לפנים ו-27.5 מאחור). כידון אלומיניום רחב ואוכף עם בסיס אלומיניום חותמים חבילת אבזור שהיא איכותית היכן שחשוב ותכליתית איפה שפחות משמעותי להשקיע.

בצד של ההנעה תמצאו את המנוע המכונה על ידי היצרן full power system 2.2. היצרנית שלו היא ספקית ענקית של עולם הרכב בשם BROSE המייצרת מגוון עצום של מנועים חשמליים ממגבי שמשות, מושבים חשמליים ועד הגאים ומזגנים לרכב חשמלי ומערכות טעינה מהירות. היא הספקית של מרבית מותגי הרכב האירופאיים וגם של כמה מן החוץ. המנוע באופניים האלה מפיק 90 ניוטון-מטר (כ-9 קג"מ) והוא מוגבל לפי התקן האירופאי לסיוע עד ל-25 קמ"ש. הכוח מגיע מסוללת ליתיום המשולבת בקורת השלדה בעלת קיבולת של 700 וואט/שעה (0.7 קוט"ש בשפת הרכב).

מערכת הניהול מעניינת עם אפשרות לבחור בין שלוש רמות בסיסיות: אקו, טרייל ו-טורבו. כאשר ניתן להגדיר את רזולוציית הסיוע במצבים השונים על ידי אפליקציית סמארטפון המתממשקת לאופניים. בנוסף חיישן לחץ על ציר הדוושות יספק כוח לרוכב שלוחץ ומתאמץ וזה תורם לתחושה הטבעית ברכיבה.

הרכיבה

אם מעולם לא רכבתם על אופני הרים חשמליים, הפעם הראשונה שדוחפים עליהם דוושה היא בהחלט חוויה מרחיבת אישונים. התאוצה די חזקה ביחד לאופניים רגילים גם במצבי הסיוע הבסיסיים וקצב ההתקדמות מהיר מאד עד לקיר הווירטואלי של 25 קמ"ש שבו העזרה החשמלית מופסקת (יש האקרים שיפרצו את המגבלה של המהירות וההספק אבל זה לא חוקי, מבטל את האחריות ופתח לתקלות – לא מומלץ).

תנוחת הרכיבה נוחה ומרווחת מאד ברכיבות ארוכות כמו גם ברכיבות קצרות ופרועות. מהר מאד קל לשכוח שמדובר באופניים השוקלים 23 ק"ג ולפצוח בקצב רכיבה מהיר וזולל סלעים ומעלות בצורה שאופני הרים רגילים פשוט לא מסוגלים (בטח לא עם רוכב לוחם-סופ"שים כמוני). היכולת של האופניים האלה להתאים לרוכבים למרחקים ארוכים וגם לאלה שמכסחים סלעים בדילוגים בהחלט שמרשימה בעיקר בזכות המתלים ארוכי המהלך המעצורים החזקים והשלדה שנותנת פלטפורמה מצוינת לכל זה.

עוד מצאה חן בעיניי התצוגה המינימאליסטית. לא מחשב התלוי על הכידון אלא מוגן ומשולב בשלדה, התפעול נעשה על ידי בקר קטן בשמאל הכידון ואפשר להגדיר בו עשרות תצוגות מידע שונות כולל התמששקות של רצועת דופק ועוד. פתרון מבריק.

צריכת הזרם טובה מאד ותספיק לעד כ-5 שעות רכיבה בתלות משקל הרוכב, הגיאוגרפיה ומזג האוויר. בניהול אנרגיה נכון אפשר להגיע ליום רכיבה ארוך מאד מבלי שיאזלו האלקטרונים בסוללה הגדולה. לחילופין אפשר דרך האפליקציה להזין את אורך המסלול, כמה מטרים אתם צופים לטפס בו וכמה אחוזי סוללה תרצו להשאיר "ספייר" ותנו לעסק לנהל את עצמו. זה עובד באופן מרשים מאד.

מה פחות

בתוך העולם של אופני ההרים החשמליים הטורבו-ליבו מובילים את הלהקה. אבל הם לא מושלמים. הפתרון של דלתית הטעינה חושף אותה לשבירה בקלות ואז תיאלצו לרכוב חשופים יחסית ולהזמין חלק חדש מהיצרן. בנוסף, הצמיגים המקוריים שמתאימים לרוכבי שבילים התגלו כבעלי דופן עדינה יחסית בתנאי סלעים אגרסיביים וקפיצות. בנוסף זמן הטעינה של הסוללה הגדולה, ממצב כמעט ריק, ארוך למדי ולוקח כמה שעות טובות.

סיכום

נתחיל עם הפיל שבחדר. בדור השני של טורבו ליבו היו לא מעט תקלות מנוע שנבעו מרצועת הנעה חלשה מדי. עתה במנועי הדור השלישי הארכיטקטורה של המנוע התעדכנה, הרצועה המדוברת חוזקה מאד והיא עתה מחומר שונה. במשך כל ימי המבחן ומאות הקילומטרים שרכבנו לא נתקלנו בבעיה כל שהיא – האופניים היו פיקס.

ספשילייזד טורבו ליבו ממשיכים לטעמנו להוביל את סגמנט אופני ההרים החשמליים עם דור כל חדש אשר פותר את הבעיות שהיו בדור הקודם ומציגים היום פתרון חשמלי נפלא למנעד רחב של רוכבים. ממטיילים זוללי קילומטרים ועד לוחמי סופ"ש מנתרי סלעים ובולסי דרדרות. אם התקציב הזה נראה לכם גבוה מדי. קחו מספר ותעמדו בדור. הביקוש לאופניים האלה עולה בהרבה על ההיצע.

רוני נאק

את האסימון לרכיבה הזו הפילו שני חברים שפגשתי במקרה שבועיים קודם לכן על הלופ של בארי פינת הכניסה לכיסופים. באותו היום רכבתי אנאטומית ולא הייתי ערוך אנרגטית ולוגיסטית להוסיף עוד קצת מעל ל-20 ק"מ ללופ של בארי והצפוני. בדיוק כשהייתי בשלב ההלקאה העצמית, שריקת אוויר מהצמיג הקדמי ושלוקר מרוקן הודיעו לי שגם הקארמה החליטה שבאותו היום עליי להסתפק "רק" בסינגל בארי שמזמן לא ביקרתי בו. אבל…זרעי הפורענות כבר נשתלו וגמלה בליבי ההחלטה לחזור לבארי לחוויה המלאה.

שבועיים אחר כך בשעת בוקר מוקדמת הרכבתי את הגלגל הקדמי לפוקס 38 של הספשילייזד טורבו לבו אקספרט. התלבטתי עוד באותו לפנות-בוקר האם להגיע על אופני המרתון שלי או להתפנק ב-90 ניוטון-מטר של הליבו. ביחס של קילומטרים/סבל הליבו ניצחו. כשברקע גם פתאום צצה האפשרות לצרף למערך הסינגלים גם את שוקדה – תלוי ברמה האנרגטית שלי.

• צור קשר להקלטת המסלול!

ובכן יש האומרים שסינגל בארי משעמם, יש מי שמחשבים אותו אפילו למסוכן. אני אישית, זו דעתי כמובן, מאד אוהב אותו בזכות הזרימה ואם תמצאו את הקצב הנכון, הוא לא ישעמם אתכם לרגע. ועם הליבו הקצב היה מהיר למדי. רוב הזמן על הקצה של "מנתק ההצתה" שב-25 קמ"ש מה שגרם לי לעבוד די חזק על האוכף. בסוף היום, אחרי כמעט 52 ק"מ המהירות הממוצעת הייתה 22 קמ"ש (לפי סטראבה) והרגשתי יופי את הרגליים.

התחלתי כרגיל ב-לה מדווש, רוטן מעט על הקטע הראשון של השביל שנחרש על ידי טרקטורים. אבל מהר מאד הוא נשכח ונכנסתי לזרימה הנפלאה במה שנותר מהאמבטיות העמוקות של פעם. קטע ערוץ הנחל עבר במהירות וזרמתי היישר לתוך הלופ הצפוני לבקר את מושבת הדיות השחורות שהתנחלו שם על צמרות האקליפטוסים. משם חזרה ללופ בארי, נחביר, מכרות הגופרית, נחל שערתא ומנוחה קצרה לניקוי משקפי השמש ליד הסכר ההרוס. משם יוצאים מהאקליפטוסים  לערוץ של נחל הבשור ולמושבות/שיכוני הציפורים בקירות הערוץ.

הרבה יותר מהר משציפיתי עברו 21 וחצי קילומטרים כאשר הגעתי לשלט המפנה לסינגל אסף כיסופים. ואני נלהב מדווש בפודרה לקראת סינגל חדש ולא מוכר. לפני עוד כ-21 ק"מ של סינגל מסומן היטב, ברובו מהיר וזורם, ללא אתגרים טכניים ממש ועובר בערוצים וחורשות אקליפטוסים ברובו. אם אהבתם את בארי, בכיסופים תקבלו עוד 20 קילומטרים של אותו הדבר.

המסלול מאד רגוע וכיפי. על הליבו החשמליים נהנתי מאד מהקצב המהיר והאקשן שזה מביא בסיבובים הרבים ושינויי הגובה התכופים. מי שיבחר לרכב בקצב איטי יותר, ייהנה מרכיבה נטולת מאמץ כלל על האופניים החשמליים.

מתחברים בחזרה לסינגל בארי לקטע של הרכיבה על הסוללות ולסכר נחל גרר. משם נכנסים פנימה לאקליפטוסים ולקטע הגדודיות המקפיץ, מפעלי המים ובחזרה לחניה בצל העצים שליד לה מדווש.

הרכיבה כולה הייתה על מצב TRAIL בליבו וזה השאיר לי 30% בסוללה כשסיימתי 51.6 קילומטרים וטיפוס לא נוראי של 452 מטרים. כל זה בזמן רכיבה נטו של שעתיים ו-22 דקות ומהירות רכיבה ממוצעת של 21.8 קמ"ש. נייס. לרכוב את אותו הלופ על האופניים האנאטומיים היה בשלב הזה אתגר פיזי משמעותי עבורי. על הליבו זה היה פשוט כיף צרוף. על שוקדה וויתרתי הפעם. חישוב מהיר של צריכת הזרם הראה שאסיים אותו גבולי למדי. נשאיר משהו לאתגר הבא.